תמר הרציג היא פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וזוכת פרס ברונו של המכון הישראלי ללימודים מתקדמים לשנת 2021. היא מכהנת בימים אלה כסגנית הדקאנית למחקר של הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב וכסגנית יו"ר החברה ההיסטורית הישראלית. פרופ' הרציג מתמחה בהיסטוריה דתית וחברתית ובהיסטוריה של מגדר. מחקריה המוקדמים עסקו בכמה מהתופעות המרכזיות בהיסטוריה הדתית של שלהי ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, ובהן נזירות נשית ומקומן של נשים בתנועות תיקון דתיות; מיסטיקה וקדושה נשית; פעילותה של האינקוויזיציה בחצי-האי האיטלקי והרדיפה של מינים ושל נשים שהואשמו כמכשפות. בשנים האחרונות עוסקים מחקריה בהמרות דת, ביחסי יהודים-נוצרים-מוסלמים ובעבדות באיטליה הקדם-מודרנית. עבור תרומתה לחקר המרות דת היא זכתה בשנת 2019 בפרס קדר למצויינות מחקרית. ספרה האחרון, A Convert’s Tale: Art, Crime, and Jewish Apostasy in Renaissance Italy (Harvard University Press, 2019) , זכה בפרס ע"ש דורותי רוזנברג לשנת 2020 מטעם האגודה ההיסטורית האמריקאית, לספר הטוב ביותר על תולדות היהודים בגולה. בשנת 2021 זכה הספר גם לציון לשבח של פרס גורדן בלימודי הרנסאנס מטעם האגודה האמריקאית ללימודי רנסאנס. ספרים נוספים שכתבה הם:  Savonarola’s Women: Visions and Reform in Renaissance Italy (University of Chicago Press, 2008); ‘Christ Transformed into a Virgin Woman’: Lucia Brocadelli, Heinrich Institoris, and the Defense of the Faith (Edizioni di Storia e Letteratura, 2013); ההומניזם ותרבות הרנסנס באיטליה (כרך ג'של על סף העת החדשה: אירופה 1600-1350) (האוניברסיטה הפתוחה, 2014).