בימים קשים למדינה, ששינתה את פניה, הנהלת החברה ההיסטורית הישראלית אינה מבקשת עוד למחות או להחתים על עצומה, כי אם לשאת קינה. החברה ההיסטורית נוסדה לפני מאה שנה במטרה לטפח את חקר העבר הלאומי והאוניברסלי לאור ערכי היהדות והאנושיות. ההיסטוריה היא גם מבחנם המוסרי של בני האדם. כיצד אפשר לעצור את הדמעות כאשר הנהגה ששה אלי קרב וערלת לב מפרקת את אבני היסוד של המדינה, מפקירה את אזרחיה במנהרות, נושאת באחריות כבדה לזוועות עזה, בזה לחוק הבין־לאומי והישראלי, חותרת למשטר סמכותני, פוגעת אנושות במעמדה של ישראל בעולם החופשי בכלל ובאקדמיה בפרט ומכתימה את דפי ההיסטוריה? העוד נותרו בקרבנו כוחות לכונן מחדש את חברת המופת שעליה חלמו מייסדי המדינה?