ים השודדים: עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון בעת החדשה המוקדמת

החברה ההיסטורית שמחה לבשר על ספר חדש שיצא בסדרת הספרים 'בלשון עבר', בספר ים השודדים: עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון בעת החדשה המוקדמת מאת פרופ' דניאל הרשנזון!
פרופ' דניאל הרשנזון למד בחוגים להיסטוריה ולפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב וכתב עבודת דוקטור באוניברסיטת מישיגן. הוא מתמחה בהיסטוריה של ספרד ובקשריה עם ארצות המגרב בעת החדשה המוקדמת. כיום הוא מלמד במחלקה לספרויות, תרבויות ושפות באוניברסיטת קונטיקט. הספר The Captive Sea ראה אור בראשונה באנגלית בשנת 2018 בהוצאה לאור של אוניברסיטת פנסילבניה.
בספר ים השודדים: עבדות, תקשורת וסחר במערב הים התיכון בעת החדשה המוקדמת פורש דניאל הרשנזון עולם שלם של תקיפות המובילות לשבי ולעתים להמרות דת, לגיוס כספים ולמאמצי פדיון על ידי מתווכים בני דתות שונות ומסדרי נזירים נוצריים שהוקמו במיוחד למטרה זו, אינטרסים של מלכים ובני אצולה בחצי האי האיברי ושל שליטים בארצות המגרב, כללים לא-כתובים והסכמים לחילופי שבויים או לפדיונם, ומערך מורכב של חילופי מכתבים בין השבויים למשפחותיהם ולשלטונות. לאמיתו של דבר, טוען הרשנזון, שוד הים וכלכלת הפדיון חיברו בין המרחב המוסלמי למרחב הנוצרי; הים התיכון כולו היה חוליה מקשרת ולא חיץ אטום בין העולמות. שעבודם של שבויי שוד הים היה דומה בהיקפו הן בצד הנוצרי הן בצד המוסלמי.

לקניית הספר: https://did.li/siwCN

אימפריות מתנגשות בשלהי העת העתיקה מבוסס על
הרצאות שנשא ההיסטוריון הנודע גלן ו' בָּאוּאֶרסוֹק במסגרת 'במת ירושלים להיסטוריה
על שם מנחם שטרן', מטעם החברה ההיסטורית הישראלית. בחיבור מציג באוארסוק בירור
מעמיק של ההתפתחויות הפוליטיות בחצי האי ערב על סף עלייתו של האסלאם. הוא דן בצמיחת
אתיופיה הנוצרית ובסכסוך עם היהודים בחצי האי ערב ומתאר את נפילת ירושלים לידי הקיסרות
הסָסָנית-הפרסית בראשית המאה השביעית.

בתיאור
האירועים בירושלים מבליט באוארסוק את חשיבותה של תבוסת הכוחות הססניים-הפרסיים בידי
הקיסרות הביזנטית, וטוען שהדבר ערער את יציבות האזור ויצר הזדמנות לעליית האסלאם
ולהצלחתו הצבאית בכיבושיו במאה השביעית. בהסתמכו על קריאה מדוקדקת בטקסטים ששרדו,
באוארסוק מעמיד באור חדש את היחסים המורכבים בין הכוחות הביזנטיים, האתיופיים
והפרסיים לבין כוחות האסלאם המתעוררים והולכים.

גלן ו' בָּאוּאֶרסוֹק, פרופסור אמריטוס להיסטוריה של העת העתיקה, לימד במכון
ללימודים מתקדמים בפרינסטון. בין ספריו האחרונים: From Gibbon to Auden:
Essays on the Classical Tradition (2009); The Throne of Adulis: Red Sea Wars
on the Eve of Islam (2013); The Crucible of Islam (2017).

'היסטוריה, רטוריקה, הוכחה… הרעיון שהיסטוריונים צריכים או יכולים להוכיח משהו הוא, בעיני רבים, רעיון שאבד עליו הכלח, ואולי אף מגוחך בעליל ואולם, אפילו אלה החשים שלא בנוח לנוכח האווירה האינטלקטואלית השלטת, סבורים כמעט תמיד כי רטוריקה והוכחה אינן עולות בקנה אחד. אני, לעומת זאת, מבקש להראות ראשית, שהוכחה נחשבה בעבר לחלק בלתי נפרד מן הרטוריקה. שנית, שעובדה זו, שהיתה ברורה מאליה בעבר, ונשכחה בינתיים, רומזת לדימוי על שיטות עבודתם של ההיסטוריונים, לרבות ההיסטוריונים בני-זמננו, שהוא הרבה יותר מציאותי ומורכב מזה המשתקף באופנה העכשווית.'

במשפטים אלה פותח קרלו גינצבורג, אחד ההיסטוריונים החדשניים ביותר בדורנו, את חיבורו המרתק על היחסים שבין רטוריקה להיסטוריה. תוך התבוננות מקורית במגוון רחב של טקסטים השייכים לתקופות, לתרבויות ולסוגות שונות, מבקש גינצבורג להראות כי הרטוריקה, אם מבינים נכון את פשרה, נוגעת לא רק לסגנונו של ההיסטוריון אלא גם לחתירתו אחר ההוכחה והאמת ההיסטורית.

קרלו גינצבורג, שלימד שנים רבות באוניברסיטת בולוניה, הוא פרופסור להיסטוריה וללימודי הרנסנס באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס. חיבוריו עוסקים בתופעות שונות של רדיקליזם דתי, כישוף, תרבות עממית, איקונוגרפיה והיסטוריוגרפיה.

עוני ומנהיגות באימפריה הרומית המאוחרת בוחן את היווצרותה של קטגוריית ה'עניים' כמעמד חברתי מובחן בחברה הרומית, מעמד שהכנסייה טענה לאחריות מיוחדת כלפיו. זהו הסיפור של חברה שראתה עצמה בהדרגה אחראית על קבוצת אנשים מסוימת, קבוצה שקודם לכן איש לא דאג לה, ושל אלה שנהנו משינוי זה בסדר העדיפויות. ה'עניים' משמשים מעין עדשה החושפת בבהירות נפלאה את הרשת העדינה של הקשרים והיחסים החברתיים שגרמה לאימפריה הרומית המאוחרת להיות עולם משתנה והולך.

בפרוזה אלגנטית ובהירה, המאפיינת את כתיבתו, מבקש פיטר בראון לשחזר את מצב העניים לפני עליית הנצרות, לעמוד על האופי האמיתי של היחסים ביניהם לבין הכנסייה הנוצרית ולחשוף מה באמת עמד מאחורי הרטוריקה הנוצרית על אהבת העניים: האם תמיד היו מניעיה כנים או שמא לעתים אנוכיים? בראון משתמש לא רק במקורות יווניים ולטיניים, אלא גם במקורות יהודיים, כדי לתעד את קשרי הגומלין שנוצרו בין החברות המזרח תיכוניות לבין המסורות הקלסיות הרומיות. הוא מצליח לשפוך אור על היבט מכריע במעבר מן התרבות הקלסית לתרבות הנוצרית, שעיקרו צמיחתה של תפיסה חדשה באשר לחוב שחבים החברה והכנסייה לעניים.

פיטר בראון, פרופסור להיסטוריה בעל הקתדרה על שם פיליפ ובאולה רולינס באוניברסיטת פרינסטון, הוא אחד החוקרים החשובים ביותר של החברה והתרבות בעת העתיקה המאוחרת. חיבר בין היתר את הספרים: Augustine of Hippo: A Biography; The Rise of Western Christendom; Authority and the Sacred; The Body and Society

הרפובליקה הרומית בראי ההגות המדינית פורש בפני הקורא את המקורות השונים על מערכת השלטון הרפובליקאית ברומא, ובוחן את השימוש שעשו בהם הוגים פוליטיים מאז ראשיתה של האימפריה הרומית ועד ימינו.

בראשית הספר משרטט המחבר את דמותה של הרפובליקה הרומית כמערכת מדינית פעילה, פתוחה, ובמובנים רבים גם דמוקרטית. הוא מצביע על מיעוט המקורות הכתובים שניתן ללמוד מהם על אופייה ועל תפקודה של מערכת השלטון ברפובליקה הרומית, ועל הדרכים שבם הובנו, ולעתים קרובות עוותו, מקורות אלה בידי קוראיהם כבר בתקופת הרפובליקה עצמה.

פרגוס מילר מנתח את מקומה של הרפובליקה הרומית במשנתם של הוגים מדיניים מימי הביניים והרנסנס, אצל הוגי המאה ה-17 באנגליה, בכתביהם של הוגי המהפכות באנגליה, בצרפת ובאמריקה, ובגישתם של הוגים בני ימינו. את ספרו הוא מסיים בפרק היפותטי מרתק, השואל כיצד היה אריסטו מתאר את מוסדותיה ואת אופייה של הרפובליקה הרומית.

הרפובליקה הרומית בראי ההגות המדינית עוסק ברפובליקה הרומית ובדרכים שבהן נתפסה כמערכת פוליטית-מדינית. הוא פונה אל קהל רחב של היסטוריונים, אנשי ספרות, חוקרי מדע המדינה וקוראים משכילים המתעניינים בהגות הפוליטית של המערב בעת העתיקה, בימי הביניים ובעת החדשה. הספר מבוסס על ההרצאות שנשא פרופסור מילר בשנת 1997 כאורח במת ירושלים להיסטוריה על-שם מנחם שטרן, מטעם החברה ההיסטורית הישראלית.

פרופ' פרגוס מילר הוא מגדולי החוקרים של רומא ושל יוון העתיקה בימינו. לימד היסטוריה ב-University College, London ובאוניברסיטת אוקספורד באנגליה, בין עורכי כתב העת Journal of Roman Studies, נשיא האגודה הבריטית ללימודים קלאסיים בשנים 1993-1992 וחבר באקדמיה הבריטית. זכה במדליית קניון ללימודים קלאסיים בשנת 2005

שלוש דרכים להיות זר משחזר את תולדותיהם, תודעתם וסבלותיהם של מי שהיו רוב ימיהם זרים וחריגים בחברה הסובבת אותם. למן תחילת המאה השש עשרה, יותר מבכל זמן אחר בעבר, נחשפו אלה לאלה בני תרבויות שהיו מנותקות או רחוקות מאוד זו מזו, וחשיפה זו הולידה רגשות מעורבים של התפעלות, התנשאות ואיבה כלפי האחר. סנג'יי סוברהמניים מתמקד בספרו בשלוש דמויות מן העת החדשה המוקדמת: נסיך מוסלמי שנקלע לגואה הפורטוגלית והיה כלי-משחק פוליטי בידי האירופים במשחקי הכוחות בין הנסיכויות השונות בהודו; נוסע-הרפתקן אנגלי רב מעללים שפרשׂ בחיבוריו תפיסה פוליטית גלובלית נקייה מאידאולוגיה דתית; ואיטלקי ונציאני שבילה את רוב שנותיו בקרב המוגולים ותיעד את האירועים ואת המציאות באימפריה זו ובמרכזים אחרים במזרח אסיה במחצית השנייה של המאה השבע עשרה. בפרקי הספר משלב המחבר ביוגרפיות, מיקרו-היסטוריות והיסטוריה עולמית ליריעה ססגונית ומרתקת.

את תיאוריו וניתוחיו בספרו שלוש דרכים להיות זר מבסס סוברהמניים על מכתבים, יומנים, דו"חות פוליטיים, חיבורי תעמולה וציורים ‒ כל מה שכתבו וציירו (או העתיקו) שלוש הדמויות המרכזיות שבספר, וכן על כל מה שנכתב על אודותיהן. הספר הוא דוגמה מופתית לעבודתו של היסטוריון, המצליח לנצל את החומר הרב הנמצא בארכיונים ובספריות ברחבי תבל כדי לפתוח בפני קוראיו חלון רחב אל עולמן של מושבות, ממלכות ואימפריות מפוארות מן העבר, באירופה ובאסיה, שנקשרו בעת החדשה המוקדמת במה שסוברהמניים כינה 'היסטוריות מחוברות'.

פרופסור סנג'יי סוברהמניים הקים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) בשנת 2005 את המרכז ללימודי הודו ודרום אסיה ועמד בראשו, וכיום הוא מופקד על קתדרה למדעי החברה באותה אוניברסיטה. בעבר לימד באוניברסיטאות בדלהי, בפריס ובאוקספורד וזכה בכמה מן הפרסים היוקרתיים להיסטוריונים. ספריו ומאמריו הרבים של פרופסור סוברהמניים הופיעו באכסניות המכובדות ביותר. בין היתר, חיבר ביוגרפיה של וסקו דה גמה (The Career and Legend of Vasco da Gama, 1997) וספר על מפגשים ואלימות בחצרות באסיה ובאירופה (Courtly Encounters: Translating Courtliness and Violence in Early Modern Eurasia, 2012). סנג'יי סוברהמניים הוא המומחה הראשון במעלה לקשרים בין אירופה למזרח אסיה ודרומה במאות החמש עשרה ‒ השמונה עשרה.

על העטיפה: ניקולו מנוצי כרופא. Bibliothèque nationale de France (Paris), Estampes, Réserve OD 45, fl.2. באדיבות הספרייה הלאומית של צרפת.

Sanjay Subrahmanyam, Three Ways to Be Alien
Travails & Encounters in the Early Modern World

כבר שלושים שנה ויותר נחשב אנתוני סמית לאחד התיאורטיקנים המרכזיים בחקר הלאומיות. בזה אחר זה הוא פרסם שורה מרשימה של ספרים הנחשבים ציוני דרך בהבנת התופעה של האומות והאתניות. עבודתו המחקרית מצטיינת הן בחדות מושגית ובתחכום תיאורטי והן בידע ובהבנה היסטוריים נרחבים. כתיבתו מתאפיינת בחיפוש עקבי אחר הקשר בין האתניות הטרום מודרנית ללאומיות שבאה אחריה, ובחתירה בלתי נלאית לתיאוריה מאחדת או לפרדיגמה מוסכמת, שיקיפו את מירב הבעיות והנושאים הכלולים בלאומיות.

בספרו האומה בהיסטוריה הבשילו והגיעו לכל גיבוש כמה מרעיונותיו המנחים בנושאים אלה.

אנתוני סמית הוא פרופסור ב-LONDON SCHOOL OF ECONOMICS. בין ספריו הידועים ביותר: – (1991) ; NATIONALISM – (6891) ; NATIONAL IDENTITY – (8991) ; THE ETHNIC ORIGINS OF NATIONS AND MODERNISM

בתי דפוס והוצאה לאור, עיתונים וכתבי עת, תשתיות שיווק וציבור קוראים הולך ומתרחב – כל אלה נולדו יחד במזרח התיכון בשלהי העידן העות'מאני, אחרי מאות שנות התעלמות מהתפתחויות דומות באירופה. הופעתם הדרמטית באזור תוך רגע היסטורי קצר חוללה תמורות מרחיקות לכת כמעט בכל תחום בחיי הפרט והקהילה.

הספר מהפכת הדפוס הערבי בוחן את הנסיבות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות שבהן התרחש המפנה הזה. הספר דן בצמיחת תעשייה של ייצור ספרים ועיתונות, בהיווצרות קהל צרכנים למוצרים המודפסים ובהקמת מערכות הפצה – משירותי הובלה ודואר ועד חנויות ספרים ורשתות של סוכנים – שחיברו בין היצרנים ללקוחותיהם. ההתבוננות בתמורות הללו מטילה אור רב על היבטים של מסורת תרבותית ודתית באזור ועל דילמות שהיו כרוכות בדפוסי חשיבה ופעולה חדשים. זהו מסע מרתק וססגוני אל חברה העושה את צעדיה הראשונים לתוך עידן חדש.

מוסה, צאצא של אחת המשפחות היהודיות-הגרמניות העשירות ביותר, מספר בלשון קולחת ובהומור דק על ילדותו כנער ביישן בברלין בשלהי רפובליקת ויימאר, על נדודיו לשוויץ ולאנגליה לאחר עליית הנאצים לשלטון, על לימודיו בקיימברידג', על הגירתו לארצות הברית ועל המשך דרכו בה עד שהפך לאחד ההיסטוריונים הגדולים במאה העשרים. סיפור חייו קורע צוהר אל נבכי המורכבויות והסתירות של מאה זו. מוסה היה היסטוריון של הרנסנס בהכשרתו. עם זאת הוא עיצב יותר מכל היסטוריון אחר את הדרך שבה אנחנו מבינים את הפשיזם האירופי, את הרקע והמהות של הרייך השלישי ואת ההיסטוריוגרפיה הליברלית של אירופה המודרנית במאה העשרים. הוא פרסם ספרים רבים על כך וסלל את הדרך בחקר נושאים שונים. בספרו מול פני ההיסטוריה הוא מתאר את תחומי התעניינותו המגוונים ואת קשריו עם אוניברסיטאות בכל קצוות תבל ועם חוקרים בעלי שם. הוא אף מייחד פרק שלם לשנים הארוכות שבהן לימד באוניברסיטה העברית בירושלים. האוטוביוגרפיה משרטטת דמות ייחודית ויוצאת דופן, גם בצניעותה וגם במקוריותה, והקריאה בה תרתק הן את אלה שהכירו הן את אלה המבקשים להכירו.

בספר רישומים של כאב מנתחת אסתר כהן את מגוון המשמעויות שהיה לכאב הגופני בימי הביניים המאוחרים: כסמל לקדוּשה או כסימן לחטא, כעונש או כשיטת ריפוי, כאמצעי להשגת הודאה מנאשם או כדרך להבעת הזדהות עם סבלם של ישו והמרטירים. מבעד לחיבורים ולמסמכים שכתבו משפטנים, רופאים ותאולוגים, נשמעת גם ההמולה של קולות המתייסרים במכאובים. רישומים של כאב מצטרף אל שורה של מחקרים חשובים שדנו בעשורים האחרונים בהיסטוריה של הרגשות. כהן פורשת לעיני הקוראים, באופן מקורי ומעמיק, את קשת ההסברים וההצדקות שנתנו מלומדים באירופה בימי הביניים המאוחרים לרגש הסבל הגופני, הסברים – סותרים לפעמים – שעיצבו חוויה נפשית שונה מאוד מהחוויה המודרנית. 

בתקופה שבה דן הספר היו הכאב והסבל חלק מהותי ממארג החיים בגלל המגפות וריבוי המחלות, הרעב והמלחמות האינסופיות, השימוש בעינויים במערכת המשפט, ובעיקר בגלל המגבלות של הידע הרפואי ושל אמצעי שיכוך הכאב ואִלחושו. ואולם אחד הצדדים הייחודים לכאב בימי הביניים המאוחרים היה במשמעות החיובית שהעניקו לו: לדברי הוגים רבים בעת ההיא, הכאב מביא תועלת למידותיו הטובות של האדם. רישומים של כאב הוא אפוא ספר מפתח לכל המתעניין בהיסטוריה של אירופה בימי הביניים בכלל, ובפרט בתולדות הנצרות ובהיסטוריה של המשפט, התאולוגיה והרפואה. זו היסטוריה אינטלקטואלית-חברתית במיטבה, שדרכה משתקפים גם חיי היומיום והחיים החומריים בחברה האירופית בימי הביניים המאוחרים.

היסטוריה נוגדת-מציאות

תרגום: מירי אליאב-פלדון

מה היה קורה אילו נכשלה ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו ב-28 ביוני 1914? אולי לא הייתה פורצת מלחמת העולם הראשונה וכל ההיסטוריה של המאה העשרים הייתה נראית אחרת מכפי שהתרחשה במציאות? מה היה קורה אילו שמרה בריטניה על נייטרליות במלחמות העולם? האם האימפריה הבריטית הייתה מוסיפה להתקיים עד ימינו? האם ייתכן שהיטלר ואווה בראון לא התאבדו בבונקר בברלין, אלא נמלטו והסתתרו בארגנטינה? ואילו ניצחה הארמדה הספרדית את אנגליה בשנת 1588, האם לא הייתה מתנהלת מלחמת אזרחים באמצע המאה השבע-עשרה ואנגליה הייתה מדינה קתולית עד היום? איך הייתה נראית כיום ארצות הברית אילו הקונפדרציה של מדינות הדרום ניצחה במלחמת האזרחים האמריקאית? עוד כהנה וכהנה ספקולציות על רגעים בעבר, שבהם ההיסטוריה הייתה עשויה לפנות לנתיב אחר מזה שבו הלכה במציאות, ממלאות בעשורים האחרונים אינספור דפים בספרות בדיונית ובספרות המחקר.

בספר עבר אחר בוחן ההיסטוריון ריצ'רד אוונס בעין ביקורתית את הסוגה הפופולרית הזאת ומנתח את מניעי מחבריה – משעשוע והבעת משאלות לב ועד כוונה רצינית של החוקר להבין לאשורו את המהלך שנבחר באמצעות בחינת החלופות האפשריות. היסטוריה נוגדת-מציאות מדגישה בדרך כלל את יד המקרה באירועים מכריעים ושוללת גישה דטרמיניסטית או טלאולוגית; ואולם ברוב המקרים, טוען אוונס, או שאינה מתקבלת על הדעת או שהיא מייחסת לשינוי אחד השפעות דרמטיות ארוכות טווח בלי להביא בחשבון היבטים קריטיים רבים אחרים במרוצת הזמן שהיו מובילים לתוצאות שונות לחלוטין. לדעתו, תפקיד ההיסטוריון הוא לנסות ולהבהיר את מה שקרה באמת ולא להפריז בהשערות על היסטוריה דמיונית.

כמעט 400 אלף שבויי מלחמה גרמנים הובאו לארצות הברית במהלך מלחמת השנייה ופוזרו במחנות זמניים ברחבי המדינה. בממשל ובצמרת הצבא האמריקאיים התעוררו ויכוחים בנוגע לאופן שבו יש לשכנע את השבויים במעלותיהן של השיטה הדמוקרטית והתרבות האמריקרית וברוע הטמון באידיאולוגיה הנאצית

בספרו אקדמיה בין גדרות תיל בוחן פרופ' רון רובין את המנגנון שהופקד על החינוך מחדש של החיילים הגרמנים, ומציג את הדמויות העיקריות במערך הייחודי- רבים מהם מרצים למדעי הרוח שגויסו לצבא אשר קבעו את התכנים והשיטות.

הענקת מתנות, על הצדקותיה וביטוייה בתקופות השונות, יכולה ליצור ידידות וקִרבה, או לחילופין להביא לידי ריב ומדון. המתנה היא לעתים פעולה מרצון ולעתים מילוי חובה. יש שהיא בבחינת מתן שוחד ויש שהיא ביטוי של הכרת טובה. פעמים רבות היא מכשירה את הדרך לקידום חברתי או לעסקה פוליטית. נתינת המתנות לוותה בגינונים בעלי משמעות ויצרה דפוסים מיוחדים. כיצד נוכל להבדיל בין מתנה לשוחד? מה מקומן של המתנות בבריתות ובעימותים בחברה ובמשפחה? כיצד הן משפיעות על יחסים כלכליים, על פוליטיקה ועל דת? שאלות אלה חשובות להבנת היחסים החברתיים בעבר ובהווה, והן עומדות בלבו של ספר זה.

מתנות בצרפת של המאה השש עשרה מציע דרך חדשה להבנת נושא המתנות, שתפס מקום קבוע ביחסים החברתיים לאורך התקופות השונות. הספר בוחן את הדרכים והמשמעויות של חילופי מתנות בחברה הצרפתית במאה השש עשרה, למן נדיבותם של מלכים ועד לתרומתו של הקבצן. ספר מרתק זה מוכיח שבחינת משמעותן של מתנות יכולה לעזור לנו להבין לא רק את מערכות היחסים החברתיים בעבר אלא גם כיצד לנהוג בנועם עם הזולת בימינו אנו.

 נטלי זימון דייוויס היא פרופסור אמריטה להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון, ומשמשת פרופסור עמית להיסטוריה, אנתרופולוגיה ומדעי ימי הביניים ועמית בכיר במרכז לספרות השוואתית באוניברסיטת טורונטו. קיבלה פרסים ותוארי כבוד רבים ולאחרונה זכתה בפרס הולברג (Holberg Prize). בין ספריה הרבים: שובו של מרטין גר (תרגום לעברית: תשס"א); Women on the Margins: Three Seventeenth-Century Lives; Trickster Travels

אירופה אחרי הרפורמציה: דינמיקה של תמורות מושתת על סדרת הרצאות  שנשא פרופסור היינץ שילינג בשנת 2006 במסגרת במת ירושלים להיסטוריה על-שם מנחם שטרן. הספר מציג בפני הקורא העברי לראשונה את תרומתו הייחודית של שילינג להבנת היווצרותה של מערכת המדינות הלאומיות באירופה. שילינג טבע את המושג "קונפסיונליזציה" – גיבוש הכנסיות האזוריות והעמקת הדת הנוצרית לגווניה במרכז אירופה ובמערבה, תהליך שהחל  עקבות הרפורמציה במאה השש עשרה והוביל לעיצובן של זהויות לאומיות. במסגרת התפתחויות אלה שילינג בוחן את השפעותיהן של ההגירות מטעמי דת ואת התפקיד שמילאו מיעוטים דתיים בתמורות בחברה, בכלכלה ובתרבות בעת החדשה המוקדמת.אירופה אחרי הרפורמציה מעלה טיעון מקורי, שהחילון של המדינה ושל החברה המערבית המודרנית לא נבע מפנייה נגד הדת אלא מן העימותים הדתיים דווקא, שכן הם חייבו הגדרות ברורות של מעמד הכנסייה ותפקידה ושל  יחסי כנסייה-מדינה. "השבר בכנסייה", גורס שילינג, "מקבל משמעות חיובית – הוא נתפס כפיצול תאולוגי, תרבותי, פוליטי ומוסדי בתוך העולם הנוצרי: מהמערכת הכנסייתית האחידה בימי הביניים לריבוי הכנסיות והכתות בעת החדשה המוקדמת, וממנו לפלורליזם הדתי והחברתי בעידן המודרני". את העשורים שסביב שנת 1600 – תקופת השיא של תהליך הקונפסיונליזציה – שילינג מכנה "תקופת הבשלת המודרניות". שורשי המודרניות במערב, שהבשילה רק במאה התשע עשרה, נעוצים אפוא כבר בהפרדה בין מדינה לכנסייה בימי הקיסרות הרומית ואחר כך בהרס האוניברסליזם של הכנסייה הקתולית אחרי הרפורמציה ובעלייתן של הכנסיות הפרוטסטנטיות. טענה זו של שילינג נועדה בין היתר לבלום במקצת את המגמות האופנתיות של היסטוריוגרפיה פוסט־לאומית, פוסט־אירופית וגלובלית, ולשוב ולמקד את הדיון בצמיחתה של מדינת הלאום ובגיבוש הזהות הלאומית באירופה המודרנית. פרופסור היינץ שילינג היה מופקד על הקתדרה להיסטוריה של העת החדשה המוקדמת באוניברסיטת הומבּולדט בברלין משנת 1992 ועד לפרישתו לגמלאות בשנת 2010 . בין חיבוריו באנגלית: Civic Calvinism in Northwestern Germany and the Netherlands: Sixteenth to Nineteenth Centuries, 1991; Religion, Political Culture and the Emergence of Early Modern Society: Essays in German and Dutch History, 1992 . ספרו האחרון: : Martin Luther Rebel in an Age of Upheaval, 2017, ראה אור בהוצאה לאור של אוניברסיטת אוקספורד לרגל חמש מאות שנה לפרוץ הרפורמציה הפרוטסטנטית.