פרופ' סקוט אורי

Scott Ury is Associate Professor in Tel Aviv University's Department of Jewish History where he is also Director of the Eva and Marc Besen Institute for the Study of Historical Consciousness and Senior Editor of the journal History & Memory: Studies in Representation of the Past. His research focuses on Jewish and East European histories in modern times, in particular in Polish lands, with an emphasis on social and political questions including those related to urbanization, nationalism and migration as well as the study of antisemitism and memory. Published by Stanford University Press, his monograph Barricades and Banners: The Revolution of 1905 and the Transformation of Warsaw Jewry was awarded the Reginald Zelnik Prize for outstanding book in the field of history by the Association for Slavic, East European and Eurasian Studies (ASEEES). He has also co-edited several volumes on various aspects of modern Jewish history including, Antisemitism and the Politics of History (Brandeis, 2024; Hebrew version, Shazar Center, 2020), Key Concepts in the Study of Antisemitism (Palgrave, 2021), and Cosmopolitanism, Nationalism and the Jews of East Central Europe (Routledge, 2014). He was educated at the University of California, Berkeley and the Hebrew University of Jerusalem and has held fellowships or visiting positions at the University of Pennsylvania, the University of Toronto, the University of Warsaw, the University of Wisconsin, Madison, and, most recently, Harvard University.

פרופ' ריין הוא מופקד הקתדרה ללימודים איבריים ולטינו-אמריקניים ע"ש אליאס סוראסקי וסגן הנשיא לשעבר של אוניברסיטת תל אביב. ריין הוא המחבר והעורך של יותר מארבעים ספרים ויותר ממאה מאמרים בכתבי עת אקדמיים וקבצי מאמרים. הוא חבר באקדמיה הלאומית להיסטוריה של ארגנטינה ולשעבר נשיא הארגון הבינלאומי ללימודים לטינו-אמריקניים יהודיים (LAJSA). ממשלת ארגנטינה העניקה לו את התואר מפקד במסדר ע"ש המשחרר סן מרטין על תרומתו לתרבות ארגנטינה. מלך ספרד העניק לו עיטור דומה. ב-2016 זכה פרופ' ריין בפרס ע"ש ריימר לוסט, המוענק במשותף על ידי הקרן ע"ש אלכסנדר פון הומבולדט והקרן ע"ש פריץ טיסן.

משה סלוחובסקי למד היסטוריה של ימי הביניים ושל העת החדשה המוקדמת בירושלים בהנחייתם של פרופסור יהושע פראור ומיכאל הס ז"ל. ב-1992 הוא סיים בפריסנטון דוקטורט על ההיסטוריה של צרפת בעת החדשה המוקדמת בהנחייתם של נטלי זימון דייויס ופיטר בראון, ואחרי שלוש שנים של מילגת פוסט דוקטורט במכון המדעי של קליפורניה חזר לאוניברסיטה העברית, בה הוא מלמד וחוקר מאז 1995. בשנת 2013 התמנה פרופסור מן המניין ובשנה שלאחר מכן התחיל לכהן בקתדרה על שם פולט וקלוד קלמן לחקר יהדות צרפת. במהלך השנים שימש בתפקידי ניהול רבים באוניברסיטה, ביניהם ראשות תכנית אמירים, ראשות החוג להיסטוריה, ראשות המכון/בית הספר להיסטוריה וראשות מרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר.

בשנים האחרונות סלוחובסקי שינה את תחומי העיסוק שלו, ועוסק במקומם של היהודים בתרבות ההומו-לסבית בגרמניה בתקופת הקיסרות השנייה ורפובליקת ויימאר ותרומתם של יהודים גרמנים לתרבות וחיברות הומו-לסביים ביישוב ובשנות המדינה המוקדמות.

פרופ' אבריאל בר-לבב מלמד במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה. מחקריו עוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית של היהודים בעת החדשה המוקדמת, בתפיסות יהודיות של המוות, בתולדות הספר היהודי, במאגיה יהודית ובכתיבה אישית. סדרת ספרים שכתב יחד עם משה אידל וכותבים נוספים, שער לקבלה: נתיבות למיסטיקה יהודית, הופיעה בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה (2022). בין הספרים שערך (יחד עם שותפים): 'דרך ספר: שי לזאב גריס' (כרמל, 2021); בדרך אל המודרנה: שי ליוסף קפלן (מרכז זלמן שזר, 2018); Studies in Contemporary Jewry, vol. 31 (2020): Textual Transmission in Modern Jewish Culture; Death in Jewish Life: Burial and Mourning Customs among Jews of Europe and Nearby Communities (De Gruyter, 2014)

הוא עורך שותף של כתב העת Zutot: Perspectives on Jewish Culture (Brill).

מאמרו 'אינטימיות טקסטואלית וברית הקריאה בין גירוש ספרד לאמסטרדם' זכה בפרס עם ועולם למאמר מצטיין בהיסטוריה לשנת 2020.

פרופ' שמואל פיינר הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, שמחקריו מוקדשים במשך למעלה משלושים שנה לפענוח קוד המודרניזצייה היהודית, ובמיוחד לכתיבת תולדותיה המפותלים ורבי הגוונים של תנועת ההשכלה, לחשיפת שורשי החילון ביהדות אירופה, להקשבה לקולות העימותים, הלבטים ודילמות הזהות שהתעוררו לנוכח שסעים חברתיים ותרבותיים, ולאחרונה לחיבור רחב יריעה שמשחזר את הביוגרפיה של המאה השמונה עשרה היהודית מתוך האזנה רגישה לקולות של נשים וגברים בני הזמן, לשאיפותיהם, חלומותיהם ואף לסיוטיהם ואכזבותיהם.

יליד תל אביב (1955), בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה כללית, תואר ראשון ושני, ותואר שלישי (1989). בשנת 1990 זכה במילגת "אלון" והצטרף לסגל המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר אילן ובשנת 2001 התמנה לפרופסור מן המניין. שימש כראש המחלקה (2004-2001) ועומד בראש הקתדרה לתולדות היהודים בגרמניה.

בין ספריו: "מהשכלה לוחמת להשכלה משמרת", (מרכז דינור 1993), "השכלה והיסטוריה, תולדותיה של הכרת עבר יהודית מודרנית (מרכז זלמן שזר 1995, מהדורה באנגלית 2002), "מהפכת הנאורות, תנועת ההשכלה היהודית במאה השמונה עשרה", מרכז זלמן שזר 2002, מהדורה אנגלית 2004, מהדורה גרמנית 2007), משה מנדלסון, (מרכז זלמן שזר 2005, מהדורה גרמנית 2009, מהדורה אנגלית 2011, מהדורה סינית 2014), "קול עלמה עברייה, כתבי נשים משכילות במאה התשע עשרה" (הקיבוץ המאוחד 2006), מלחמת תרבות, תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-19, (הוצאת כרמל 2010), שורשי החילון, מתירנות וספקנות ביהדות המאה ה-18. (מרכז זלמן שזר 2010, מהדורה אנגלית 2011). עשר שנים הקדיש שמואל פיינר לכתיבת הביוגרפיה של המאה השמונה עשרה היהודית. החיבור עוקב אחר האירועים שהתרחשו במאה הזו ונותן קול לבני ובנות הזמן. החלק הראשון של החיבור ("עת חדשה, יהודים באירופה במאה השמונה-עשרה, 1750-1700") ראה אור בשנת 2017 בהוצאת מרכז זלמן שזר (תרגום לאנגלית בהוצאת אינדיאנה 2020), והחלק השני ("עת חדשה, יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1800-1750") בשנת 2021.

לצד המחקר שמואל פיינר פעיל בשורה של מוסדות וחבר בועדות שתפקידן לקדם את מדעי הרוח בכלל ומדעי היהדות וחקר העבר בפרט בישראל. מאז 2019 הוא מכהן כראש החברה ההיסטורית הישראלית ונימנה על עורכי כתב העת "ציון". חבר במועצה הציבורית של הספרייה הלאומית ובמועצה הציבורית של מרכז זלמן שזר. עמד בראש מכון ליאו בק בירושלים לחקר יהודי גרמניה (2019-2007),  היה חבר בוועדות שונות של המל"ג והות"ת (מרכזי המצוינות, ועדת מדעי הרוח, ועדת השיפוט למילגות רוטנשטרייך).

ספרו "מהפכת הנאורות" זכה בארה"ב בפרס קורת (2004), ספרו "שורשי החילון" זכה בשנת תש"ע זכה הספר בפרס שזר לחקר תולדות ישראל. בין היתר ביקר כפרופסור אורח באוניברסיטת ייל, פרנקפורט ולוצרן. בשנת 2007 זכה בפרס Meyer-Struckmann מטעם אוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף על ספרו מהפיכת הנאורות. בשנת 2012 זכה בפרס הומבולדט (Humboldt Research Award, Alexander von Humboldt Stiftung) שמוענק בגרמניה על מכלול ההישגים במחקר. 

פרופ' מוסטפא עבאסי, היסטוריון חוקר ומרצה בחוג ללימודים רב תחומיים, ובתכנית לתואר שני בלימודי גליל במכללה האקדמית תל-חי. מחקריו עוסקים בשני תחומים עיקריים והם:

התחום הראשון חקר ההיסטוריה החברתית, של האוכלוסייה הערבית פלסטינית בארץ החל משלהי התקופה העות'מאנית ועד לתום תקופת המנדט הבריטי. דגש מיוחד ניתן במחקריו לאזור הגליל על ארבעת הערים הראשיות צפת, טבריה, נצרת ועכו.

התחום השני הוא חקר ההיסטוריה של מלחמת 1948, באזור הגליל, הן בערים והן בעורף הכפרי, מחקריו מתמקדים בהתפתחות המלחמה, במהלכיה ובתוצאותיה השונות בכל עיר ועיר כולל האזור הכפרי.

פרופ' עבאסי כתב עשרות מאמרים, ומספר ספרים בנושאים שהוזכרו לעיל, בין ספריו

מוסטפא עבאסי, ערבים ויהודים בעיר מעורבת: צפת בתקופת המנדט 1918-1948, ירושלים יד בן-צבי, 2015

Mustafa Abbasi, The Cities of Galilee During the War of 1948: Four Cities and Four Stories, Germany: Lap Lambert Academic Publishing.2014

Roberta Green, Shira Hantman,Yair Seltenrich, Mustafa Abbasi, and Nancy Green, Living in Mandatory Palestine: Personal Narratives of Resilience of Galilee During the Mandate Period, Rutledge Publishing, 2018

נולד למשפחה יהודית בפריז באווירה שלאחר שנת 68. למד וחקר במגוון מוסדות אקדמיים במספר מדינות, בהן צרפת, גרמניה, ישראל, ספרד, פורטוגל, איטליה וארה"ב. בראשית התמחה בתולדות הפילוסופיה הגרמנית המודרנית (מקאנט ועד היידגר), ובייחוד בפרשנות שהעניקו להם פילוסופים צרפתים כלווינס ודרידה (האחרון היה מורו הנערץ). התמחות ראשונית זו מהווה הרקע להתפתחות האינטלקטואלית שלו כחוקר בתחום של היסטוריה אינטלקטואלית. עודנו פעיל בחקר ובתרגום טקסטים מן ההגות הגרמנית. מוקד המשיכה העיקרי עבורו מצוי בהגות הגרמנית-יהודית ובמשמעויותיה הפוליטיות והתיאולוגיות הנרחבות, כמו גם בהיסטוריה ובפילוסופיה של מלאכת התרגום. לאחרונה התמנה למנהל מכון בוצריוס לחקר ההיסטוריה והחברה הגרמנית העכשווית באוניברסיטת חיפה.

במהלך לימודי הדוקטורט שלו (1998-2004) חקר את הקשר שבין הוגים יהודים להומניזם של הרנסאנס, ובפרט בהגותו של דון יצחק אברבאנל (1437-1508). עם השלמת הדיסרטציה שלו, חיבר שלושה ספרים וכתב מאמרים רבים הנוגעים להיבטים מגוונים במחשבה ובספרות היהודית בתקופת הרנסאנס. הביוגרפיה האינטלקטואלית שלו אודות דון יצחק אברבאנל ראתה אור בסדרה היוקרתית של מרכז זלמן שזר, "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי". לאחרונה זו תורגמה והורחבה, והתפרסמה בסדרה היוקרתית של מכון טאובר לחקר יהדות אירופה, בהוצאת אוניברסיטת ברנדייס. מאז שנת 2010 ד"ר כהן סקלי מרצה על תולדות הפילוסופיה יהודית בימי הביניים ובעת החדשה באוניברסיטת חיפה.

פרופ׳ דברה קפלן, ממחלקת תולדות ישראל ויהדות זמננו ע״ש ישראל וגולדה קושיצקי באוניברסיטת בר-אילן, חוקרת את העת החדשה המוקדמת באירופה. מחקריה מתמקדים בהיסטוריה חברתית ותרבותית, במגדר,  וביחסים בין יהודים לנוצרים. הספר הראשון שלה Beyond Expulsion דן ביחסים בין יהודים לנוצרים בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית. הספר גם ראה אור בעברית בהוצאת מרכז זלמן שזר  (שטרסבורג: יהודים, נוצרים רפורמציה).  הספר השני שלה, The Patrons and their Poor : Jewish Community and Public Charity דן בצדקה בקהילות יהודיות בגרמניה. פרופ׳ קפלן גם מכהנת כראש מרכז הלפרן לחקר התודעה ע״פ היהדות באוניברסיטת בר-אילן. 

ד"ר נתן מרקוס, מרצה בכיר במחלקה להיסטוריה כללית. בוגר תואר ראשון בהיסטוריה וכלכלה מהאוניברסיטה העברית, והשלים דוקטורט בהיסטוריה מודרנית מאוניברסיטת NYU. מחקרו אודות השיקום הכלכלי של אוסטריה בין השנים 1921-1931 התפרסם כספר על ידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת הארווארד בארצות הברית.

במהלך השנים שימש עמית מחקר באוניברסיטה האירופאית בפירנצה ובאוניברסיטה העברית והיה חבר סגל בחוג להיסטוריה של האוניברסיטה הלאומית למחקר – בית הספר הגבוה לכלכלה בסנט פטרסבורג, רוסיה.

ד"ר מרקוס משמש כמנהל המרכז ללימודים אוסטריים וגרמניים באוניברסיטת בן גוריון וכן מלמד קורסים בהיסטוריה מודרנית. במחקרו, מתמקד ד"ר מרקוס בהיסטוריה של אוסטריה, תולדות המימון והיסטוריה מודרנית כללית של אירופה. כעת עורך ד"ר מרקוס מחקר אודות השוק השחור בוינה בין השנים 1943-1948.

מחקריה של אורית רוזין עניינם בהיסטוריה של המשפט, בהיסטוריה תרבותית וחברתית, ובהיסטוריה של רגשות. עבודתה מתמקדת בחקר ההיסטוריה של הציונות, היישוב ומדינת ישראל.  ספרה הראשון חובת האהבה הקשה, יחיד וקולקטיב בישראל בשנות החמישים (2008) זכה בפרס יונתן שפירא מטעם האגודה ללימודי ישראל (Association for Israel Studies) ב-2009; ספרה השני – A Home for all Jews: Citizenship, Rights and National Identity in the New Israeli State (2016) זכה כפיינליסט בפרס ג'ורדן שניצר מטעם האגודה ללימודי יהדות (Association for Jewish Studies)  ב-2018. בימים אלה היא משלימה כתיבתו של ספר שעניינו רגשותיהם של הישראלים  כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי בין השנים 1967-1949.

מיכה י' פרי (ד"ר, האוניברסיטה העברית, 2008) הוא מרצה בכיר בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה שעוסק בחקר ימי הביניים היהודיים. ספרו 'מסורת ושינוי: מסירת ידע בקרב יהודי אירופה בימי הביניים' יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2010; ספרו השני, Eldad’s Travels: from the lost Tribes to the Present, יצא בשנת 2019. הוא לימד וחקר באוניברסיטאות ייל, הרווארד וUCLA. מחקריו עוסקים ביחסים בין קהילות יהודיות במזרח ובמערב בימי הביניים, ביחסי יהודים-נוצרים, בהעברת ידע, תרבות חומרית, היסטוריה של שפות ותולדות ההלכה.