דיווחה של פרופ' ליאת קוזמא:

ב-15 במאי, ולבקשתו של יו״ר האיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע, דוד אמיתי, השתתפתי בדיון של ועדת המדע של הכנסת. לדיון הוזמנו אנשי חברה אזרחית, ארכיונאים והיסטוריונים. את הדיון פתחו אנשי עקבות, אדם רז וליאור יבנה. המשיכו יעקב לזוביק ורותי אברמוביץ׳, הגנז הקודם והגנזת הנוכחית. דיברו גם חברתי לינא דלאשה, וכן נתן שיפריס, רונה סלע וכמה אחרים. בלב הדיון היו מסמכים הנוגעים לליבת הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובשוליים גם מסמכים הנוגעים לילדי תימן, המזרח והבלקן. אני ייחדתי את דברי לנזק החמור שנגרם למחקר ההיסטורי בכללותו מאז סגירת חדר העיון באביב 2016. הסברתי לנוכחים שבארכיון נורמלי, כל חומרי הארכיון הנגישים בקטלוג נגישים לקורא בחדר הקריאה בו ביום. הסברתי שמחקר בארכיון מתרחש כך שממצאי היום מובילים אותי לחומרים שאראה ביום המחרת. כך תוך מספר ימים (או שבועות, או חודשים – בתלות בכמות החומר והיקף המחקר) – אני משיגה את כל המצאי הארכיוני הרלוונטי. הסברתי שאני מבססת את דברי מנסיוני בארכיון חבר הלאומים בג׳נבה והארכיונים הלאומיים של מצרים, צרפת ובריטניה. הבהרתי שכאשר תלמידינו מתחילים מחקר, אנחנו מזהירים אותם מפני מחקר בארכיון המדינה – שכן אי אפשר להסתמך עליו בטווח של חודשים ואף שנים המוקצים למחקר לתואר שני או שלישי.

המצב היום בארכיון מדינת ישראל הוא שבהעדר חדר עיון, הדרך היחידה לצפות בתיקים היא סריקה והעלאה שלהם לרשת. ההשלכות הן שהכללים החלים על חשיפה ברשת הם כללים החלים על פרסומים. תהליך חשיפה כולל קריאה וסינון של כל תיק ברמת העמוד – מה שאין לו אח ורע בארכיונים בעולם. התוצאה היא עיכוב רב וכן השחרות אקראיות של שמות ופרטים – שחלקן היו חשופות לחוקרים בעבר או התפרסמו כבר בתקשורת ובמחקר לפני עשורים. ההשלכות לחוקרים הן המתנה של חודשים ואף שנים עד שחומרים יגיעו לידיהם, וכן פיקוח הדוק על מה שימסר לקריאה. בחדר העיון של כל ארכיון, כאמור לעיל, התיקים זמינים לעיון באופן מידי ומלא. תיקים מסוימים חסויים מטעמי בטחון המדינה וצנעת הפרט – אך הסינון נעשה על פי קריטריונים שקופים ובכל מקרה ברמת התיק.

דברי הגנז הקודם ובמיוחד דבריה של הגנזת הנוכחית מילאו אותי אימה נוכח עתיד כתיבת ההיסטוריה בישראל. הגנזת הבהירה שאין בכוונתה לחזור למתכונת של חדר עיון – כי אז, לדבריה, ידרש דפדוף בכל תיק שמוגש לחוקר וביצוע השחרות בתיק הנמסר בחדר העיון – נוהל שלא היה קיים בעבר, עומד בניגוד לרוח החוק ובניגוד למה שקיים בכל ארכיון אחר בעולם. בנוסף, היא מסרה שארכיון המדינה טורח על פיתוח בינה מלאכותית שתבצע סינון ראשוני של חומרים המיועדים לחשיפה – מה שיקצר לטעמה את זמן ההמתנה. לטעמי יש כאן בלבול חמור בין חשיפה לעיון חוקרים לבין פרסום גלוי לכל ברשת. כך שגם אם האפשרות לציבור לגשת לחומרי הארכיון ברשת היא מבורכת, כאשר הארכיון מוותר למעשה על אחריותו להנגיש את חומרי הגלם ההיסטוריים לציבור בחדר עיון, בלי פיקוח ובצורה שקופה – הוא מועל בתפקידו.

את המלחמה נגד סגירת חדר העיון בארכיון המדינה ניהלנו לפני שבע שנים והפסדנו בה. הנזקים המצטברים של מהלך זה חמורים ממה שחשבנו. יש לכך השלכות עצומות על היכולת של החברה הישראלית והחברה הפלסטינית להתבונן בעברן.